השקעות נוסטרו לעומת השקעות עמיתים בגופים מוסדיים

מה ההבדל בין הכסף של הגוף עצמו לכסף של הציבור – ולמה זה חשוב לך?

כאשר מדברים על גופים מוסדיים בישראל – קרנות פנסיה, חברות ביטוח, קופות גמל וקרנות השתלמות – חשוב להבין שיש להם שני סוגים של כספים שהם מנהלים:

1. השקעות עמיתים – הכסף של הציבור, כלומר החוסכים.

2. השקעות נוסטרו – הכסף של הגוף עצמו, כלומר ההון העצמי של חברת הביטוח או הקרן.

למרות ששני סוגי הכספים מושקעים באותם שווקים – מניות, אג”ח, נדל”ן, השקעות אלטרנטיביות – הרגולציה, המטרות, אופי ההשקעה והסיכונים שונים לגמרי. במאמר הזה נפרט את ההבדלים, נביא דוגמאות לשוני בפועל, ונבין על מה הציבור צריך לשים עין.

מה זה תיק עמיתים ומה זה תיק נוסטרו?

• תיק עמיתים: זהו הכסף שאתה ואני מפקידים לקרן הפנסיה, קופת הגמל או ביטוח המנהלים. הכסף הזה מנוהל בנאמנות לטובתנו – והמטרה היא להגדיל אותו לאורך זמן, כדי שנוכל לקבל ממנו קצבה או סכום חד-פעמי בפרישה.

• תיק נוסטרו: זהו הכסף של הגוף המוסדי עצמו – למשל, ההון העצמי של חברת הביטוח. זו “קופת המזומנים” שלה, ממנה היא משלמת דיבידנדים, שכר, הוצאות וגם משתמשת בו כהון רגולטורי כנדרש על פי חוק.

המטרות של כל תיק

• עמיתים – המטרה היא להשיא תשואה סולידית ויציבה לאורך זמן עבור החוסכים, תוך שמירה על פיזור סיכונים, התאמה לגיל החוסך ומניעת תנודתיות גבוהה מדי.

• נוסטרו – המטרה היא למקסם רווחים לבעלי המניות של הגוף, גם במחיר של סיכון גבוה יותר. התיק גמיש יותר וכולל לעיתים השקעות נועזות יותר – למשל, בהייטק, קרנות גידור, הלוואות פרטיות או השקעות ישירות בחברות.

רגולציה – מי מפקח וכמה הדוק?

• תיקי עמיתים מפוקחים באופן הדוק על ידי רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון. הקרנות חייבות לפעול לפי כללים ברורים: פיזור השקעות, הגבלת חשיפה, שקיפות ללקוחות, פרסום דוחות ועוד. בנוסף, יש חובת נאמנות – ניגוד עניינים בין טובת החוסך לבין טובת הגוף המנהל אסור על פי חוק.

• תיקי נוסטרו, לעומת זאת, מפוקחים פחות. הגוף עצמו מחליט היכן להשקיע את ההון שלו, בלי צורך לעמוד באותם כללים מחמירים. אמנם עדיין קיימת רגולציה פיננסית כללית (כמו חובות נזילות והון עצמי), אך רמת הפיקוח נמוכה בהרבה, ואין חובה לפרסם את כל הרכב ההשקעות לציבור.

דוגמה מהשטח: פרשת קופות הגמל של Slice

בשנת 2024 נחשפה פרשת סלייס, בה עלה חשד לניהול בעייתי של כספים בקופות גמל נישתיות – מקרים שבהם הגבול בין כספי העמיתים לכספי החברה התערבב לכאורה, וחלק מההשקעות שירתו גם אינטרסים של בעלי השליטה.

זהו דגל אדום קלאסי: ערבוב בין תיק נוסטרו לתיק עמיתים, או מקרים שבהם הקרן משתמשת בכספי החוסכים כדי לקדם השקעות שיש להן גם ערך לנוסטרו. זו בדיוק הסיבה שהרגולציה קיימת – כדי למנוע ניגוד עניינים.

ממה הציבור צריך להיזהר?

1. השקעות לא שקופות – חוסך צריך לוודא שהקרן מפרסמת דוחות השקעות שקופים, עם פירוט של אפיקי ההשקעה ולא רק “כותרות”.

2. תשואות חריגות – אם קרן פנסיה מדווחת על תשואות גבוהות מדי לאורך זמן, ייתכן שהיא לוקחת סיכונים שאינם תואמים את אופי החיסכון.

3. מעורבות של גוף עם אינטרסים אחרים – כדאי לבדוק האם הגוף המוסדי שומר על הפרדה בין ההשקעות שהוא עושה עבור עצמו לבין אלה שהוא מבצע עבור העמיתים.

4. ניהול חובבני של תיק הנוסטרו – גם אם תיק העמיתים מנוהל היטב, ניהול לא אחראי של תיק הנוסטרו עלול לסכן את יציבות החברה כולה – ולהשפיע בסופו של דבר גם על החוסכים (למשל, במקרה של קריסה פיננסית).

סיכום

השקעות עמיתים והשקעות נוסטרו הן שני עולמות נפרדים – האחד שייך לציבור, והשני לגוף המוסדי. אך ההבחנה ביניהם חייבת להיות ברורה, חדה ומפוקחת.

בעוד שהחוסך סומך על כך שכספו מנוהל בזהירות, בשקיפות ותוך שמירה על האינטרס שלו, תיק הנוסטרו פועל על פי שיקולים עסקיים פנימיים – ובצדק. אבל כאן נכנס תפקידה של הרגולציה – לשמור על חומות הפרדה ברורות, לפקח, ולאפשר לציבור לדעת מה נעשה בכספו.

בעולם שבו האמון בגופים פיננסיים הולך ונשחק – ההבנה של ההבדל בין השקעות העמיתים להשקעות הנוסטרו היא לא רק עניין של ידע – אלא גם של אחריות אישית.